בשלוש לפנות בוקר רוב בית החולים חשוך. המרפאות סגורות, המשרדים ריקים, וברוב חדרי הניתוח אין איש. אבל בטיפול נמרץ ובמיון הכול נראה כמו בצהריים, ובאחד מחדרי הניתוח אולי מתחיל עכשיו ניתוח דחוף.
מי שמחליטה בכל רגע מה צריך לפעול, וכמה, היא מערכת הבקרה, ה-BMS. היא מחוברת לאלפי חיישנים, מפוחים, משאבות ושסתומים בכל הבניין, וקוראת את כולם כל כמה שניות. הנה לילה אחד שלה, לדוגמה.
03:00לפנות בוקר
- בחוץ
- 22°C
- מי קירור
- 9°C
- צ׳ילרים פועלים
- 1 מתוך 3
- חדרי ניתוח פעילים
- 1 מתוך 8
יומן המערכת
- 03:00מים חמים. סוף החיטוי. המים חוזרים ל-60°C.
- 02:00מים חמים. חיטוי תרמי: המים החמים מחוממים ל-70°C וזורמים בכל הקווים, נגד חיידקי לגיונלה.
- 01:58מחלקות אשפוז. המקרר חזר ל-5°C. הדלת לא נסגרה עד הסוף.
רוב מה שקרה בלילה הזה לא דרש אף אדם. המערכת הורידה את כמות האוויר בחדרי ניתוח ריקים ושמרה על הלחץ החיובי בהם, כיבתה צ׳ילרים מיותרים, חיטאה את מערכת המים החמים, והחזירה הכול לפעולה לפני הבוקר. בשביל זה היא שם: לחסוך בכל מקום שאפשר, בלי לוותר על כלום בחדרים שבהם אסור לוותר.
את מי מעירים?
בלילה הזה שתי הודעות הגיעו לאנשים: מקרר התרופות שהתחמם, וחדר הניתוח שהוזמן לניתוח דחוף. אבל חיישן הטמפרטורה במקרר רואה הרבה יותר מזה. בכל פעם שאחות פותחת את הדלת, הטמפרטורה קופצת לכמה דקות. אילו כל קפיצה כזו הייתה מעירה מישהו, תוך שבוע אף אחד לא היה מתייחס להתראות.
ההחלטה מתי חריגה הופכת להתראה היא החלטה הנדסית. הנה אותו מקרר תרופות מהפנימית, לאורך כל הלילה. התרופות בו צריכות להישמר בין 2 ל-8 מעלות, והדלת שלו נפתחת כמה פעמים בכל משמרת. ברבע אחרי אחת מישהו דוחף אותה בחזרה, והיא לא נסגרת עד הסוף.
התראות בלילה
9
מהן התראות סרק
8
הדלת שלא נסגרה זוהתה ב-01:25, ונסגרה 4 דקות אחר כך. התרופות היו מעל 8 מעלות 4 דקות.
בלילה שראיתם למעלה ההשהיה הייתה רבע שעה: אף התראת סרק, והתרופות היו מעל 8 מעלות 20 דקות. אבל אין כאן ערך נכון אחד. השהיה קצרה מדי מציפה את הצוות בהתראות סרק, וארוכה מדי משאירה את התרופות חמות יותר זמן. סף גבוה מדי גרוע מכולם: ההתראה לא מגיעה בכלל. מתכננים את זה לכל סוג נקודה בנפרד: מקרר תרופות, לחץ בחדר בידוד, לחץ בצנרת החמצן. ולפעמים מוסיפים מידע: חיישן על הדלת עצמה יכול להתריע שהיא נשארה פתוחה כבר אחרי שתי דקות, בלי לחכות שהטמפרטורה תעלה.
גם את מי מעירים זו החלטה. התראה על מקרר תרופות הולכת לאחראית המשמרת במחלקה. התראה על לחץ החמצן הולכת מיד לטכנאי התורן, ואם הוא לא אישר אותה תוך כמה דקות, היא עוברת לאדם הבא ברשימה.
הבוקר
בשבע נפתחות המרפאות, וכשהראשונים נכנסים כבר נעים בפנים. המערכת לא הפעילה את המיזוג בשעה קבועה. היא חישבה, לפי הטמפרטורה בחוץ ובבניין, כמה זמן ייקח להגיע ל-23 מעלות, והפעילה אותו בדיוק אז. בבוקר חם זה מוקדם יותר, בבוקר נוח מאוחר יותר, וכך לא מבוזבזת אף דקה של מיזוג בבניין ריק.
זו העבודה של מערכת בקרה טובה: אף אחד לא מרגיש אותה, וכשמשהו משתבש, היא הראשונה לדעת. על תכנון מערכות BMS לבתי חולים אפשר לקרוא עוד בדף בקרת המבנה, ועל מה שקורה כשנופל החשמל במאמר על הפסקת החשמל.
מקורות
- ASHRAE/ASHE Standard 170, Ventilation of Health Care Facilities: הורדת כמות האוויר בחדרי ניתוח שאינם בשימוש, בתנאי שהלחץ החיובי נשמר.
- CDC, Vaccine Storage and Handling Toolkit: שמירה בקירור בין 2 ל-8 מעלות.
- WHO, Legionella and the prevention of legionellosis: אגירת מים חמים בטמפרטורה של 60 מעלות לפחות, וחיטוי תרמי.
הלילה בהדמיות הוא דוגמה. הזמנים, הערכים וההתראות בו אופייניים לבית חולים, אבל אינם מדידות מאתר אמיתי.